אתר מאובטח
Eng
עברית
הרשמה כניסה

פורום חינוך ילדים


הפרח הזה זה אני

הבית שלך - הפרח הזה זה אני

הפעם נתחיל בסיפור שיעזור לנו להבין את הנושא שעליו אנו רוצים לדבר.

פעם היו שני ידידים שלאחד היה חתול ולשני היה מפעל של חמאה, יום אחד אכל החתול          5 ק"ג מהחמאה של החבר וויכוח החל בין שני הידידים, פנה החבר אל החכם שיחליט עם מי הצדק, קרא החכם לשני הצדדים שמע את טענותיהם וכדי לפסוק ביקש שיביאו את החתול, הניח החכם את החתול על המשקל והנה הוא רואה שמשקלו בדיוק 5 ק"ג, אמר החכם את החמאה אני רואה אבל היכן החתול?

לעיתים יש לילדנו בעיה מסויימת, האחד עצלן, השני עם בעיות קשב וריכוז, האחר איטי וכד' אנו בד"כ מגדירים את הילד לפי הבעיה שלו, הילד עם בעיות השמיעה, הילד האיטי וכו' ובעצם כאילו אנחנו שוכחים שלילד הזה יש עוד הרבה מאוד תכונות, כישרונות, מעשים, גוף ונשמה שהם הרבה מעבר לבעיה שיש לו.

זה מזכיר שכאשר יש תפוח יפהפה וטעים שיש לו נקודה קטנה שחורה, שכשנרצה לדבר עליו נאמר "התפוח עם הנקודה השחורה", זה נכון שיש לתפוח נקודה שחורה אבל היא אפסית לעומת כל מה שיש עוד בתפוח. כשמדברים על תפוח זה עוד בסדר כי הוא לא שומע ולא חש וגם לא נפגע מהכינוי שהוא מקבל, ילדנו שלעיתים זוכים ל"תארים" מההורים ,המורים, האחים וכד' שומעים רואים ומרגישים כיצד כל מה שהם מייצגים נעלם ולא משנה כמה הם כישרוניים בתחומים האחרים, הבעיה שיש להם היא המצגת היחידה שכולם רואים ועליה מדברים !

הדבר מזכיר ל"ע , כשיש אדם חולה שמאושפז בבית החולים, הוא הופך להיות "החולה שבמיטה שליד החלון", "החולה עם הלחץ דם", וכאילו שרק זה מה שהוא מייצג ואין בו יותר מזה שום דבר ששווה התייחסות, אין לנו תלונות על הצוות הרפואי ואין לנו דרישות מהם לעשות הכרות אישית עם כל חולה על תכונותיו, כישרונותיו, יכולותיו ומעשיו,  אבל תחשבו מה קורה לחולה אם מדובר באשפוז ממושך, להיכן נעלם האדם שאותו הוא מייצג?

אני ממליץ, שכשיש לנו בבית ילד עם כל בעיה שהיא, שמדברים עליה ושהיא הופכת להיות מרכז החיים בעיננו או בעיני הילד לעשות מעין משחק "זהות" עם הילד.

נצייר פרח עם עלי כותרת, ונתחיל לשבץ בעלי הכותרת את הדברים המיוחדים שיש בפרח/בילד שלנו, נרשום באחד מעלי הכותרת גם את הבעיה שלו ונשאיר עלי אחד ריק שבו הילד ירשום את השאיפות שלו לעתיד או אפילו יישאר ריק למה שאני עוד יהיה ויעשה בעתיד (לפתח תקוה ומוטיבציה חיובית), אנו נראה שגם אנחנו וגם הילד נגיע למודעות כמה הפרח הזה מיוחד וכמה הוא מכיל ואולי נפסיק לכנות אותו ע"ש הבעיה שיש לו אלא בשמו או בשם המעלות שיש בו.

יה"ר שנזכה לראות במעלת ילדנו ולא בחסרונם (בלי קשר לכך שמה שצריך טיפול יטופל)

 

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 23 תגובות

פרקי אבות אבני יסוד

 

הבית שלך - פרקי אבות – אבני יסוד

בענין החינוך מצינו שני מהלכים, נמשיל אותם מעולם הרפואה. לפעמים יש לאדם פצע בידו – הרופא מורה לו למרוח משחה על הפצע וע"י כך הוא יתרפה, בע"ה. אולם לפעמים הרופא לא מסתפק במשחה, והוא מורה לו לקחת כדורים. "כיצד כדורים הנכנסים לתוך גופי ירפאו את הפצע בידי"?, תמה האיש, והרופא הסביר: "מבדיקה שערכתי מתברר שיש לך זיהום פנימי, הפצע החיצוני רק מעיד על חיידק הנמצא עמוק בתוכך ולשם ריפוי פנימי לא תועיל משחה".

בחינוך: כשילד מתחצף, לדוגמא, ישנה אפשרות ללמד אותו כיצד לדבר ולהרגיל אותו בזה, אך ישנם מיקרים ( וזוהי המציאות בד"כ) שהחוצפה נובעת מנקודה פנימית כלשהי ולשם כך לא יועיל ללמדו כיצד לדבר, כי המכה אינה בפיו אל בפנימיותו, בנשמתו ישנו "זיהום" כלשהו שיש לעוקרו מהשורש.

כל בית ישראל נוהגים לקרוא את פרקי האבות בין פסח לשבועות, פרקי האבות מסביר הרמב"ם בספרו "שמונה פרקים" שהיות ורוב ענייניה תיקון המידות, והנהגת הרוצה לקבל תורה, לכן לומדים אותה קודם עצרת, בזמן ספירת העומר. זוהי עת של תיקון המידות!

נשים לב שנאמר "לכן לומדים" ולא קוראים, לצערנו הרב משנה זו המהווה טיפול מעמיק בזיהום הנמצא ברחוב ולצערנו לעיתים חודר גם לביתנו ראויה להלמד כשיעור על שולחן השבת או כל הזדמנות אחרת שבני הבית פנויים ולא רק לקוראה בבית הכנסת, אלא ללמוד את המסכת המהווה טיפול פנימי ויסודי בתשתית של העם היהודי הן בבין אדם לחברו והן בבין אדם למקום ,כמובן לפשט ולהדגים את הנאמר בה לפי רמת הילדים שסביב לשולחננו.

יש איפשרות לגעת בנקודות המפריעות לנו אצל ילדנו – בשפה שלהם, ביחס בין האחים, בהתייחסות להורים או לרבנים,בחוסר התחשבות בזולת וכד' ע"י בחירת המשניות המדברות בתחומים אלו ולפתח עליהם שיחה בשולחן השבת, ניתן גם לתת לילדים להכין משנה מסויימת ולהסביר אותה (כמובן לפי רמת וגיל הילד), כשנשתדל לתת לילד משנה שתהיה קרובה אל מעשיו הן בחיובי והן בשלילי, כשכמובן בשלילי לא נדבר עליו ישירות אלא ניתן לו להבין בין המילים את הקשר למעשיו.

כאשר לא מדברים על מעשי הילד ישירות אלא על משנה מסויימת ואפילו אם נצרף לה סיפור שממחיש את דברי המשנה, ילדנו יוכל בקלות להתחבר אל הדברים ואף להסיק מהם מסקנות כי אין לו שום התנגדות פנימית לנאמר, כיון שהוא לא נאמר עליו, מה שאין כן, אם נדבר על מעשה הילד בגלוי באופן טבעי הוא מפתח מעין התנגדות והכחשה לנאמר, אין הפנמה לנאמר והדברים לא טיפלו במעשי הילד.

נדע לנצל את דברי רבותנו הכתובים במסכת אבות לתועלתנו ולתועלת בני ביתנו כהכנה לקבלת התורה ולתואר "בן תורה" המעיד במעשיו על תוכן התורה כפי שכתוה " דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 50 תגובות

הבית שלך - שיר למעלות

 

שיר למעלות - מתוך שיחה של הרב שלמה לוונשטיין

בפרשת תצוה אומר ה' אל משה "ואתה תדבר אל כל חכמי אשר מלאתיו רוח חכמה" מדוע אומרת התורה "מלאתיו" בלשון יחיד,על אף שהיא עוסקת ?בחכמי לב שהם רבים

ה"חתם סופר" כותב שכאשר מצוה הקב"ה את משה לבנות את המשכן הוא מצוה אותו לדבר אל כל אחד מחכמי הלב, לגלות לו "אשר מלאתיו רוח חכמה" ולספר לו כי הקב"ה נטע בו כחות עצומים ויש בו יכולת לעשות את המלאכה המרוממת.

בהמשך דבריו מבאר ה"חתם סופר" מהו טיבו של דבור זה:

"בלבות האנשים חכמה נטועה, אם יבוא מי שיעוררם על זה – יוציא המטמון ההוא ויגלה לעין כל, ואם לאו – יהיה נעלם, כגרגר הזרוע, שאם יעדר ויחרש– יצמח, ואם לאו –ירקב..."

 

ואכן, בעולם מסתובבים אנשים רבים בעלי כשורים מצוינים, אולם אין הם באים לידי בטוי, שכן אין להם את הבטחון העצמי בכחותיהם... 

נמצא, אפוא שחובתו של כל הורה ומורה לעשות חסד גדול עם בנו ותלמידו ולתת לו את הבטחון העצמי והאמונה שהוא מסוגל לעשות, שכן על ידי העדוד שלנו יתחיל אותו ילד לפרוח והריהו כשלהבת העולה מאליה..., מכאן ואילך הוא לא יזדקק להרבה תזכורות כאלו, משום שהוא, באמת, היה מסוגל למשימה – רק חוסר הידיעה שלו, וחוסר ההכרה בכוחותיו, הוא שחסם בעדו מלעלות ולפרוח.

תפקדנו כהורים וכמחנכים לזהות את הפוטנציאל, היכולתהאמיתית שיש בכל אחד מילדנו ולתת לילד את האפשרות לזהות גם הוא את הכוחות שיש בו, ואז למצוא את הדרך להגשמת היכולת באופן חיובי.

ישנם מקרים בהם הילד זיהה את הכוחות שיש בו אך הוא משתמש בהם באפיקים שליליים, ילד עם חוש מנהיגות שמנהיג את כל "הבלגן" בכיתה, ילד עם חוש טכני שיודע איך "לטפל" לכולם במשחקים וכד', במקרים אלו אנו חייבים קודם כל לעצור את המעשים אבל לא לכבות את היכולת אלא לנתב אותה למקומות בהם צריכים הנהגה כמו לפתוח גמ"ח בבית הספר, חבורת מצוות שכונתית וכד' , כדי שכוחות אלו יבואו לידי ביטוי ובעתיד יתעצמו ויאפשרו לילד בעל מעלת המנהיגות להנהיג קהילה, שכונה, עיר ואפילו מדינה בדרך הנכונה, בתבונה ובדרך ה', נזכור אלו כוחות יש לנו אנשי החינוך וההורים בפינו, ובדיבורנו עם ילדנו להצמיח כל ילד ליעד שה' ייעד לו, ולכן דברו אל כל חכמי לב ואמרו להם אשר מלאתיו(במיוחד לו) רוח חכמה

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 19 תגובות

דמעות התפילה של אשת יוחאי

 

 הבית שלך - דמעות התפילה של אשת יוחאי

 

ב"ילקוט מעם לועז" מובא מדרש, המלמד אותנו על חשיבות התפילה על הבנים:

המדרש מספר על יוחאי, אביו של ר' שמעון, שלא נולדו לו ילדים, וכבר שקל לגרש את אשתו כדי שיוכל לקים מצות פריה ורביה. באותה עת, כאשר היו שוקלים את הענין על כל צדדיו, חלם חלום ובו ראה אילנות רבים עמוסי פרות וביניהם אילן אחד שאין לו פרות. פתאום הגיע מלאך והשקה את האילן מתוך צלוחית, ותוך רגע קל התמלא האילן פרות.

בבוקר קם, וספר את הדברים לר' עקיבא שהיה גדול הדור. אמר לו ר' עקיבא, שהחלום אמת. שאל יוחאי את ר' עקיבא, מדוע לא השקה המלאך את האילן מחבית אלא מצלוחית?

אמר לו ר' עקיבא, שהאילן ההוא לא היה יכול להיות מושקה מחבית של מים פשוטים, אלא רק מצלוחית הדמעות של אשת יוחאי, שבכתה והתפללה כדי לזכות לבנים.

רק מים מצלוחית כזאת יכולים להצמיח פרות באילן הזה. רק דמעות התפילה יכלו להביא את הישועה.

אנו במדור זה כותבים בס"ד, בכל שבוע הדרכות ועצות בחינוך, כמובן שדברים אלו חייבים להיות משולבים בתפילה ובדמעות של אמא על בניה, הערך של תפילה ודמעות האם כה יקרים והשפעתם כה גדולה שבלעדהם כל ההשתדלות והעצות הם עקרים.

ננצל את השהיה ליד מדורת ל"ג בעומר, הנר הגדול של ר' שמעון, נשפוך שמן למדורה כנדבת שמן למאור, ונרשה לעמנו לשפוך שיח מכל הלב על חינוך ילדנו, שנרווה מהם נחת יהודית אמיתית, שיהיו כולם עובדי ה' בתכלית, שנגדל אותם בקלות ובבריאות להיות גדולים בתורה ובמצוות, נצרף לתפילה זו את דמעותנו, כאם יוחאי, ונצפה למלאך שישקה את שתילי הזתים שלנו בדמעות אלו שיגדלו ויהיו לעץ פרי עושה פרי!

כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו...

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 36 תגובות

הלקח בחינוך מספירת העומר

 

 הבית שלך - הלקח בחינוך מספירת העומר

:כתב הר"ן בסוף פסחים בשם אגדות חז"ל

"בשעה שאמר להם משה לישראל במצרים: "תעבדון את האלוקים..." אמרו לו: אימתי עבודה זו? אמר להם: לסוף חמישים יום והיו מונים כל אחד לעצמו. מכאן קבעו חכמים לספירת העומר".

ונשאלת השאלה: אם הגעגועים לקבלת התורה היו רבים ועצומים כל כך, מדוע לא סופרים:     "היום נשארו עוד ארבעים ותשעה יום שהם שבעה שבועות" וכן הלאה? מדוע לא סופרים עוד כמה ימים נשארו כדי לקבל את התורה הקדושה המעמד המיוחד שכל כך מצפים לו?

נראה שיש כאן יסוד גדול וחשוב באופן עבודת הבורא ולעניינו בחינוך הילדים.

כאשר אנו מציבים לנו יעד בהספק בלמידה, בעבודת המידות, בעיצוב התנהגות, בדחיית סיפוקים וכד', אנו צריכים להציב את היעד הסופי כתכלית לנו כהורים או כמטפלים/ מחנכים, לעומת זאת לילד/לתלמיד יוצג יעד קצר וקרוב הניתן להשגה כמו הספירה "היום יום אחד לעומר" זהו יעד בפני עצמו ולראיה שאני מברך עליו מידי יום וכשאני סופר את מנין היום לעומר עם ברכה אני מסמן לעצמי שהצלחתי לעמוד ביעד היומי שלי, זהו יעד קצר הניתן להשגה בקלות ונותן סיפוק ומרץ להמשיך ולעמוד ביעד גם מחר.

הדבר הנוסף שנלמד מספירת העומר הוא: שחשוב להציג את היעדים בסיכום כמו שכשאנו סופרים שבעה ימים לעומר אנו מסכמים שזהו שבוע אחד וכן הלאה בכל כפולות השבע, כך חשוב לסכם יעדים בתחנות ביניים כדי להציג בפני הילד/התלמיד במבט לאחור כמה כבר הספקנו, כדי לפתח תחושה של סיפוק מההישג שהושג עד כה וקבלת אנרגיה ומוטיבציה להמשך הדרך ליעד הבא.

נקודה נוספת הנלמדת מספירת העומר היא האפשרות לשפר גם אם לא עמדת ביעד של אתמאל, ידוע לנו שאם לא ספרת אתמאל בברכה ניתן עדיין לשפר ולתקן ולספור בבוקר בלא ברכה, כך גם בחינוך אנו נציג לילד את האפשרות לתקן גם אם המעלה של ההישג פחותה (נספור אבל בלי ברכה) אבל עדיין זה הישג שמאפשר להמשיך ולהתקדם לכיוון היעד.(ולא ליפול ליאוש)

לבסוף כאשר עמדנו בכל היעדים נרגיש את תחושת הסיפוק לא רק מהיעד הסופי שהגענו אליו אלא גם מכל השלבים בדרך עד להשגת היעד, כמה סיפוק ושמחה יש בלב הסופר ספירת העומר כולה בברכה מה שאומר שהוא לא דילג אפילו על יום אחד, ועתה הוא מגיע אל חג השבועות כשבאמתחתו מצוה אחת ארוכה שחולקה לארבעים ותשע חלקי מצוה, שאם הייתי מציג אותה בתחילה כספירת ארבעים ותשעה יום יכול להיות שהייתי יוצר יאוש מהדרך הארוכה שיש לי עוד לעבור

דברים אלו נכונים לגבי לימוד גמרא, במקום להסתכל על מספר הדפים שיש לי עוד ללמוד ניתן לחלק את המסכת לדף יומי וכד' וכך בלי לשים לב המסכת נגמרת ויש לנו רכוש ביד שנקנה בתשלומים שאנו מסוגלים לעמוד בהם.

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 111 תגובות

עבדות או חרות

בס"ד

הבית שלך - עבדות או חרות

מיד כשנגמר פורים מורגשת תכונת נקיונות הפסח (ויש כאלה שמקפידים על אדר א'), יש שמתייחסים למעשה זה של נקיון הבית לפסח כעבדות, כמטלה קשה שהיינו רוצים כבר להיות מאחריה, כמה עצות בעניין זה.

 

אחד הדברים שכדאי לעשות כשיש רבוי מטלות כמו להכשיר את הבית לפסח בנוסף לכל המטלות הרגילות והטיפול בילדים שעוד מעט גם יהיו בחופש הוא לפרוט את המטלות ולחלקם עד כמה שניתן לימים ואפילו לשעות.

החלוקה תועלה על הכתב כאשר יש לי עוד חודש! עד פסח, אני אתכנן כך שהמטלות שיוצרות בלגן בבית יהיו בשעות שהילדים לא מסתובבים בבית והופכים למטרד ולבעיית משמעת שלא באשמתם, מטלות שהילדים יכולים לעזור בהם (ואתם לא מאמינים כמה הם ישמחו) נעשה בשעות שהם ערים ונהפוך אותם לשותפים בהכנות לפסח, זה יצור אצלהם ערך לשמירה על מה שאמא והם ניקו, זה יהפוך את המושג נקיון לפסח לחוויה נעימה, הם באמת יעזרו גם אם השנה מעט, בשנה הבאה כבר יותר וכך גם הרגלנו אותם להיות שותפים בנקיונות לפסח, הורה שיוותר על העזרה של ילדיו גם כשהם כבר הגיעו לגיל שהם מסוגלים (ורק מה שהם מסוגלים) יתקשה לבקש זאת מהם מאוחר יותר.

עצם הכתיבה והכנת תוכניתהנקיונות לפסח מורידה מהלחץ הנפשי, עושה סדר בדברים ונותנת שיקול דעת המתחשב בכל המרכיבים לפני תחילת העבודה. לעומת אותם נשים שמנקות לפסח לפי מה שמזדמן להם היום, לעיתים זה על חשבון הבעל, הילדים, החוגים וכד' כשלא בטוח שזה מתחייב במציאות.

המושג עבדות הוא לא עבודה קשה אלא עבודה ללא תוצאה, ללא תועלת, ללא תכלית, אם אנו נזכור שההכנות לפסח הם חלק מחג הפסח מעבר למראה היפה והנעים שיש לבית בערב חג הפסח כשהבית מבריק ומסודר, נבין שלעבודה הקשה כמה שתהיה יש תכלית ומטרה הלכתית, התועלת המתלווה למעשה זה היא ברורה וכולם נהנים ממנה, אם רק נהפוך גם את הדרך לתכלית לנעימה לכולם ,בודאי שזוהי חרות אמיתית. עבודה נעימה ומועילה! 

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 12 תגובות

שיעור מאלף לאמא

 

 

הבית שלך - שיעור מאלף לאמא

בשבוע שעבר כתבנו על האפשרות שאנו ההורים טועים בשפיטת המעשה של ילדנו ולכן עלינו לשאול את הילד מה עשית? כדי שהוא יספר מה הוא התכוון לעשות, וכמו שאמרנו לעיתים מה שאנו רואים הוא לא בדיוק מה שהילד התכוון לעשות אלא תוצאה של חוסר שיקול דעת נכון או זהירות ,שלגבם הילד צריך לקבל יותר הדרכה מאשר עונש. נזכיר שילד שמקבל עונש במקום שבו הוא מרגיש שלא מגיע לו הוא ילד ממורמר ופגוע ועיתים זהו נזק לזמן .ארוך

:נביא כאן מעשה שהיה שממחיש עד כמה אנו נדרשים לכך ולעיתים מה המחיר כשלא עושים זאת

לאמא של מוישי החיים לא היו פשוטים, היא "זכתה" בילד שלא הפסיק לטפס בבית על כל דבר שרק היה איפשר (גם אם לא היה איפשר) , שולחן השבת היה הפוך כל עוד הוא ישב לידו, בבית הספר שלו "זכתה" במקום הראשון  בתחרות - האם שהמורים התקשרו אליה הכי הרבה פעמים, בקיצור ילד שהיה קשה מאוד לרוות ממנו נחת.

האם הלכה לכל הרצאה שדברה על חינוך ילדים, ילדי קשב וריכוז וכד', ניסתה כל המלצה שקבלה, התייעצה עם אין ספור יועצים אבל הפתרון לא נראה אפילו באופק הרחוק

לילה אחד, באמצע הלילה נשמעים רעשים בבית, האם המבוהלת קמה ממיטתה והולכת לכוון הסלוןמצפה למפגש עם הגנב המטפל בויטרינות של הבית, אך שם חשוך ואין אף אחד, ממשיכה האם לכיוון הרעש ורגליה מוליכות אותה אל חדר הילדים, מבוהלת היא פותחת את דלת החדר ולנגד עיניה היא רואה את בנה המיוחד מוישי יושב על המיטה ובידיו הקטנות הנעלי בית שלה, כן אותן נעליים שאיתם היא שוטפת את הרצפה, אותן נעלי בית שתפקידם כבר ניגמר מזמן רק שהפרידה מהם קשה.

עומדת האם המומה ושואלת את עצמה :מה יש לו לעשות עם הנעלי בית שלי בשעת לילה כל כך מאוחרת, עד עכשיו הוא עשה מעשים "מיוחדים" רק ביום עכשיו גם בלילה, למה כל זה מגיע לי? כשהתרגלה לחושך שמה לה כי בנה עסוק בקריעת הסוליה של הנעל,סתם כך ללא שום מטרה, כאן כבר האם לא יכלה יותר להתאפק ומרוב כעס ומרירות על מעשה שלא יעשה לא ביום ובטח לא בלילה נכנסה לחדר סטרה למוישי ולקחה מידיו את נעלי הבית שלה. המשך הלילה כבר לא היה בשינה עריבה אלא לילה עצוב ורטוב...

בבוקר השתדלה האם להיות רגילה ביחסה למוישי במטרה שלפחות היום שלו ואולי גם שלה יהיו טובים, היא הגישה לו את השוקו עם הקורנפלקס, הכינה לו כריך ונפרדה ממנו בנשיקת יום טוב כהרגלה.

בצהרים כשחזר מוישימבית הספר נעמד מוישי ליד אמא במטבח כאילו הוא רוצה לאמר משהו, האם ניצלה הזדמנות זו לשאול את מוישי מה עשו לו הנעלי בית שלה ועוד באמצע הלילה?

מוישי סיפר כי אתמאל הם למדו בבית הספר על מצות כיבוד אב ואם ובשיעור סיפר המורה על ר' טרפון שכיבד את אמו בצורה מיוחדת ,שאפילו פעם אחת נקרעה הרצועה מנעלה של אמו ור' טרפון שלא רצה שאמו תלך יחפה שם את כפות רגליו על הרצפה שאמו תדרוך עליהם ולא על הרצפה, מוישי השפיל מבט ואמר בקול שקט, אמא, רציתי להיות כמו ר' טרפון ולכבד אותך ולכן החלטתי לקרוע לך את הנעלי בית ולהמתין לך בבוקר ליד המיטה עם שתי ידי שתדרכי עליהם כשתרדי מהמיטה...

אמא בעיניים רטובות חיבקה את מוישי בחוזקה נשקה אותו ואמרה לעצמה "מכל השיעורים שהייתי זהו השיעור הכי מאלף שקבלתי", ולו אמרה,סליחה בני.

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 64 תגובות

מתוך חבתן מנאן

 הבית שלך - מתוך חבתן מנאן

:רש"י בפרושו על התורה מבאר בתחילת כל חומש את חיבתו של הקב"ה לעם ישראל 

"בראשית ברא"– רש"י –"בשביל תורה שנקראת ראשית דרכו, ובשביל צדיקים שנקרא ראשית תבואתה" וצדיקים היינו עם ישראל שלומדים את התורה, ואם העולם נברא לכבודם אין לך חיבה גדולה מזו.

"ואלה שמות" – רש"י – "אף על פי שמנאן בחייהם בשמותם, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חיבתן" גם כאן מפורש ברש"י שתחילת החומש מורה על חיבתן של ישראל.

"ויקרא אל משה" – רש"י –"לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה לשון חיבה וכו' , אבל לנביאי האומות נגלה עליהן בלשון ארעי" וגם כאן רש"י מלמד אותנו כי לשון התורה כאן מלמדת על חיבה כלפי ישראל ולכן שונים הם בלשון הפניה של הקב"ה אל נביאי ישראל מלשון פניתו אל נביאי האומות.

"וידבר ה' במדבר סיני" – רש"י – "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה...כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן..." קשה בהבנת רש"י שהרי בפסוק זה לא כתוב שמנאן אלא רק בפסוק ב' "שאו את ראש..." אז למה רש"י מקדים ומסביר זאת בפתיחת החומש? אלא כדי להודיע לנו שענין החיבה קשור דוקא לפסוק הראשון הפותח את החומש.

"ואלה הדברים" – רש"י – "לפי שהן דברי תוכחה... לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודן של ישראל" וגם כאן כבודן של ישראל שמן הסתם כרוך היטב עם חיבתן.

כמה אנו צריכים לאמץ גישה זו של חיבת ילדנו ודיבורנו איתם בלשון חיבה הבה נתבונן בכל אחת מדבריו שלרש"י ונלמד קצת יותר על נושא זה.

בחומש בראשית – אנו למדים שגם כשאנו עושים מעשים שהם בטבעם צורך קיומי של ילדנו, עם כל זאת, תדגישו את חיבתכם גם במעשים אלו. משפטים כמו "איזו ארוחה הכנתי בדיוק כמו שאתם אוהבים..." נותנת לילדים את התחושה שגם הלב שלנו היה בזמן שהכנו את האוכל ולכן שמנו לב להכין את מה שהם במיוחד אוהבים. יש אמהות שאומרות "אני בשלתי ומי שרוצה שיאכל ומי שלא רוצה שלא יאכל" גם אם זה נכון בהשקפה, לאוזן הילד זה משדר גם מסר אחר.

בחומש שמות – אנו למדים שיש חשיבות לחזור על מחמאות ולא צריך לפחד מזה שכבר אמרנו את זה לילד פעם ולמה צריך לחזור על כך,  זה טוב גם בזוגיות, מחמאות נותנות כח ומראות על חיבה גם אם כבר שמענו אותם פעם תמיד נעים לשמוע זאת שוב.

בחומש ויקרא – אנו למדים שדרך הפניה אל הילד משדרת מסר של אהבה וחיבה, לשון רכה, שפה נינוחה, שילוב של מילות חיבה לשם הילד, משדרים אהבה וחיבה בדרך מילולית פשוטה.

בחומש במדבר – אנו למדים שגם אם צריכים לשנות סדרי עניינים כדי להראות חיבה כדאי ומשתלם, לדוגמא: קנינו לאחד מילדנו בגד כי הוא צריך .באמת ואנחנו יודעים שהאח יקנא אז אולי נקנה לו גרביים, משהו זול אבל נחשב, קצת שינינו אבל הראנו את חיבתנו

בחומש דברים – אנו למדים שגם כאשר אנו רוצים לתת לילדנו דברי תוכחה זכור לא לאמר מילים מיותרות שיכולות לפגוע, אלא, דבר עניינית רק על מה שהילד צריך לשמוע מבלי להצמיד תוויות מיותרות כמו עצלן, שקרן וכד', לפי שהן דברי תוכחה הזכירן ברמז מפני כבודן

:ונזכיר את הנאמר בפרקי אבות: הוּא הָיָה אוֹמֵר 

חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם 

.חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" 

 

,חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם 

.שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" 

 

.חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה 

חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ב) 

."כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ"

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 63 תגובות

כבוד תלמידי חכמים

בס"ד

 הבית שלך - כבוד תלמידי חכמים

הגמרא בערובין (סג.) אומרת "לא מתו בני אהרון עד שהורו הלכה בפני רבן... אמר רבי יוחנן: כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש"

מדוע כה חמור ענין זה של המורה הלכה בפני רבו?

עם ישראל נמשלו ליונה " יונתי בחגוי הסלע" והנה יונה ללא כנפיים איננה מסוגלת לעוף כלל ובשל כך עתידה היא עד מהרה למצוא את מותה.

חז"ל במדרש תנחומא אומרים כי הזקנים נמשלו לכנפיים ומכאן שמי שמזלזל בכבודם של זקני הדור ומפחית מערכם של גדולי ישראל גורם באולתו לעוות והשחתה בכל המערכת של עם ישראל ומסב נזק חמור לעם כולו.

ישנם מקרים בהם בבית נשמעת ביקורת על רב מסוים ולא משנה לאיזה מגזר הוא משתייך והילד בבית שומע ולומד שאיפשר לתת "ציונים" לרבנים ולהחליט מי רב ומי לא, או"מה הרב הזה מבין בהלכה "וכד' דברים הנשמעים בבית מבלי לשים לב שהילדים שלנו שומעים  ומפנימים שניתן ומותר לדבר על רבנים, כשעלינו לזכור שלעולם לא נדע היכן זה יפגוש אותנו ואת ילדנו בעתיד, אולי בשאלת רב חשובה שנרצה שילדנו יעשה בעניינים גורליים, אבל לילדנו אין ערך למה שהרב אומר.

במיוחד צריך להזהר כשהילד חוזר מבית הספר עם "ספור" על המורה שמלמד אותו ומחנך אותו וממנו רוב חכמתו, אנו לעיתים כל כך נסערים מהספור עד שאנו פולטים התבטאות חריפה על המורה ובכך הורסים את כל הדימוי של המורה בעיני הילד וכיצד יוכל אותו מורה בעתיד לחנך ולתת מוסר לילד זה, שבעיניו מורה זה הוא מה שהוריו חושבים ואומרים עליו.

נזכור את דברי המדרש ונזהר שלא נשאיר את ילדנו כיונה ללא כנפיים, כי הרב ישאר רב, המורה ישאר מורה, למי שהוא יחסר זה לילדנו כי לו לא יהיה רב או מורה שנחשב בעיניו, רק לו לא יהיו כנפיים וכדברי המדרש זה גורם להשחתת המערכת של עם ישראל אצל הילד. 

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 13 תגובות

כישורים חברתיים

 

 הבית שלך כישורים חברתיים

?מי מאתנו לא זוכר את ההואי החברתי בילדות, בבית ובבית הספר

?'כמה מקום בחיינו תופס המקום שלי בחברת העבודה, הכולל, השכונה וכד

?מה זה כישורים חברתיים

אלו אותם כישורים המאפשרים לנו התנהגות חברתית הולמת, אשר מתבטאת ביכולתו של כל אחד למלא אחר ציפיות החברה, לבנות קשרים חברתיים עם בני גילנו, להסתגל לדרישות המציאות ולקבל החלטות בהקשרים חברתיים רגשיים, אישיים וערכיים

?מדוע המשנה באבות משתמשת בלשון קנין בנושא החבר, "עשה לך רב וקנה לך חבר", האם צריך לתת לילדנו ממתקים ומשחקים שאתם יקנו חברים

אנו נציע כאן מספר תחומים שדרכם הילד רוכש חברה, נזכור שהחינוך והקנית הכלים לכך הוא בבית, בהרגלים נכונים, בחינוך לכישורים חברתיים בכל מיני סיטואציות בבית וכמובן בהתנהגות שלנו עם סביבתנו וחברנו הם אלו שיקנו לילדנו כישוריים חברתיים.   

:דגשים לפיתוח

  • שיתוף פעולה- ע"י הצעת עזרה לזולת, לאפשר לקבל עזרה, התחלקות עם החבר, היכולת להתפשר, ביצוע משימות לפי התור.
  • כישורי שיחה – להקשיב לחבר ולנסות להבין את המסר , דיבור ברור ומובן, דיבור בטון נינוח שנעים להשיב לו.
  • היכולת להבין כיצד אחרים מרגישים – להבין שגם לאחרים יש רגשות, לזהות אותם ולעמוד על טיבם כדי שניתן יהיה להתחשב בהם.
  • היכולת להביע רגשות – גם כשאני כועס, גם כשאני אוהב, בכל רגש שלילי וחיובי אני צריך לבטא זאת בצורה הולמת ומותאמת שיבינו אותי.
  • היכולת להביע עמדה – ישנם ילדים שאין להם עמדה – הם הילדים המבטלים דעתם ולא מעיזים לאמר מה דעתם בשום תחום, לעומתם ישנם את אלה שיודעים לכפות את דעתם בכל מצב ולא מסוגלים לקבל את דעתו של השונה , עלנו לשאוף שילדנו ידעו להביע את דעתם מתוך מכובדות ולדעת לקבל את הדעה השונה והחולקת מבלי לעשות מחלוקת.
  • היכולת לקבל מרות –גם אם זה לא מוצא חן בעיני.
  • היכולת להתכנס  - לכללי החברה אליה אני משויך גם אם אני מחליף מספר סוגי חברה ביום. (בית ספר, חוגים, משפחה)
  • היכולת לשאת הפסד – ישנם ילדים שכשהם מפסידים במשחק אז הם לא רוצים להמשיך לשחק, יש ילדים שמפתחים מריבה מהפסד, הרצון לנצח טבעי ומובן אבל היכולת להכיל הפסד זה חכם.
  • ויסות תחושתי – זהו כלי שיש בו 3 סוגים: יש שלא מסוגלים שיגעו בהם, יש שכל הזמן נוגעים באחר ולעיתים זו גם נגיע כואבת או מגושמת וישנם אלו שמווסתים את המגע לפי הצורך והמציאות.שני הסוגים הראשונים צריכים תשומת לב ומעקב ולעיתים אף טיפול.

לזיווג הגון למוריה לאה בת רינה, לאורה פנינה בת רינה, לנעמה חיה בת רינה

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 25 תגובות

מערכת החינוך וילדינו 1

בס"ד

 

 הבית שלך - מערכת החינוך וילדינו

ילדנו לומדים במסגרות חינוך שונות, לכל מסגרת יש את הדרישות והדגשים שלה, ואנו ההורים מתמרנים בין כל המסגרות להתאים את עצמנו לכל מסגרת ולכל ילד.

לא פעם אנו מקבלים טלפון מהצוות החינוכי של בית הספר ובו יש תלונות על התפקוד של ילדנו בבית הספר, לימודית או התנהגותית או שניהם ביחד.

התגובה שלנו כלפי הצוות החינוכי וכלפי הילד חשובים מאוד כדי להפיק תועלת מהתלונה.

כלפי הצוות החינוכי – קודם כל להקשיב לדברי המורה מבלי לנסות לתרץ לעצמנו או למורה את מעשה ילדנו, לאחר מכן לברר עם המורה אולי יש לו הבנה למעשה הילד שהוא חושב שיכול להיות מניע למעשיו. (או לחוסר מעשיו) לשאול פרטים על המצב החברתי והלימודי של הילד בכלל ולא רק במקצוע שעליו מדברים. ממתי התחילה הבעיה ולנסות לברר האם קרה משהו באותה תקופה שחל בה השינוי. כשהכל ברור לנו נמסור למורה את הערכתנו לתשומת הלב שהוא נותן לבעיות של ילדינו ושאתם מבטיחים לבדוק את הנושא ולעדכן אותו על ממצאי בדיקתכם ובהתאם לכך לסכם דרכי פעולה לטיפול בבעיה.

המורה יבין שיש לו עם מי לדבר, שיש לו הורים רציניים שניתן לדבר איתם ושהבן שלהם באמת חשוב להם והם מעוניינים לטפל בו. מערכת יחסים של אמון וכבוד מול צוות חינוכי נותן למערכת החינוכית מוטיבציה להשקיע יותר בילד שההורים שלו משתפים פעולה והם חלק ממערכת החינוך של הבן.(ולא נטשו אותו בידי מסגרת החינוך)

כלפי הילד – נפנה לילד ונספר לו שהיתה לנו שיחה עם המחנך,איפשר לשאול אותו אם הוא יודע באיזה נושא המורה ביקש לשוחח, לעיתים שאלה כזו פותחת פתח לשיחה ולעיתים אף מאפשרת לשמוע נושאים נוספים שעליהם לא דיבר המורה והבן חושב שיש למורה מה לומר לנו עליו. נציג בפני הילד את הנושאים שדוברו ונשמע מה יש לו לומר עליהם, כמובן שלא נדבר בטון מאשים עד שנבדוק את העובדות ועמדתו של בננו. אם יתברר שאכן ישנה בעיה עם הלימודים/ההתנהגות של בננו, נשאל אותו אם יש לו הסבר לשינוי, אולי משהו מפריע לו או מציק לו, נאפשר לו לחשוב על זה ולדבר אתנו בזמן אחר כשירצה. (בזמן קרוב) הילד צריך להרגיש שאנו אוהבים אותו ושהוא הדבר הכי חשוב לנו ולא עוד צוות חינוכי פורמאלי.

יצירת אוירה נעימה ובטוחה לילד גם במקום של תלונה תיצור אוירה נינוחה ופתוחה ותאפשר לילד לבטוח בנו ולהפתח אלנו, בנית האמון של ילדנו בנו הוא תנאי הכרחי לפתיחות ולשיתוף פעולה.

בסכום הברור נחזור אל המורה ונציג לו את עמדת בננו, ונציג דרכים לטיפול/קידום ילדנו מתוך שיתוף פעולה של הצוות החינוכי ושל ההורים במטרה המשותפת - ילדנו.

 

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 63 תגובות

בעיות כתיבה 2

בס"ד

 הבית שלך - מערכת החינוך וילדנו 2- בעיות כתיבה

מאיר בני בכיתה א' חזר הביתה עם פתק מהרב בו כתוב: "להורים היקרים שלום, בנכם מאיר מזלזל בכתיבה, כתב ידו לא ברור ולרוב איננו מעתיק מהלוח, אודה לכם אם תטפלו במוטיבציה של בנכם כי אני מבחינתי עשיתי כל מה שאני יודע ועד כה אין כל שיפור בכתיבה ובהעתקה מהלוח, בברכה הרב יצחק המלמד"

כמובן שמכתב כזה מעורר אצלנו תדהמה, א. מעולם המלמד לא אמר לנו כלום. ב. למה הוא חיכה עד עכשיו כשהמצב כל כך גרוע? ג. למה הבן שלנו לא כותב וחסר מוטיבציה? ד. איך מטפלים במוטיבציה ובבעיות כתיבה, מה בכלל יכולה להיות הבעיה שבגללה מאיר לא כותב? ואפשר לכתוב עוד הרבה שאלות שיכולות לצוץ אחרי מכתב שכזה.

מה באמת צריך ורצוי לעשות?

דבר ראשון, נבקש ממאיר את הילקוט עם המחברות והספרים ויחד עם מאיר נעיין בהם, נראה את הסדר, הקישוט במחברות ( אנחנו מחפשים על מה להחמיא למאיר, אסור לנו לשכוח שמאיר נמצא במעין חרדה הוא הביא מכתב מהרב לאמא ויכול להיות שהוא אפילו לא יודע מה כתוב בו) תוך כדי כך נעיין בכתב ידו במחברת בה הוא מעתיק מהלוח ונעקוב האם היה שלב שהוא העתיק הכל מהלוח או שתמיד הוא לא העתיק הכל מהלוח.

בספרי הלימוד בהם נדרשת כתיבה נבדוק איך הכתיבה: איך צורת האותיות, הכתב ברור?, מסודר עם רווחים ובתוך השורה? האם העבודות מושלמות? בלי קשר כרגע אם התשובות נכונות.

ישנה חשיבות גדולה לשימת הלב למחברת ולספר כיוון שאם נראה לדוגמא שבספר הכתיבה טובה יותר ועבודות מסתיימות יותר מאשר במחברת בהעתקה מהלוח, נוכל לבדוק אפשרות של בעית ראיה שפוגעת בהעתקה מהלוח ולא קשורה כלל לכתיבה של הילד, מקום הישיבה בכיתה לעיתים משפיע מאוד על ההעתקה מהלוח ומקומות מרוחקים או הפינות בכיתה או מאחורי ילד שמסתיר את הלוח וכד' יכולות לגרום לבעית ראית הלוח ע"י הילד, הילד לא יודע להגדיר את הבעיה הוא עדיין ילד קטן בשביל זה אבל התוצאה נראית כעצלות, כחוסר מוטיבציה ועוד כשבעצם ילדנו סובל לעיתים מבעיה אחרת.

ישנהאפשרות נוספת שיכולה לגרום לבעיות העתקה וכתיבה והיא בעית "מיקוד ראיה" שלרוב לא יודעים שהיא קיימת עד שלא נדרשים להעתיק מלוח או מדף עמוס עם מספר שורות רציפות וצפופות של כתיבה. במקרה כזה כשיש לילד בעית "מיקוד ראיה" יהיה מאוד קשה לילד למצוא את המקום בלוח או בדף שבו הוא נמצא כעת, לדוגמא בשורה הרביעית במילה השביעית ,לילד כזה לוקח המון זמן למצוא את המקום שממנו הוא העתיק את המילה הקודמת. דבר זה גוזל המון זמן ולכן לא מספיקים להעתיק בקצב של כולם, זה מעייף מאוד ומתסכל מאוד כי, אני גם מתאמץ, גם לא מספיק, גם מקבל הערות מהרב שהחומר לא הועתק במלואו, גם מקבל תארים כמו- עצלן, חסר מוטיבציה וכד' וגם לבסוף אמא מקבלת מכתב מהרב.... אנו צריכים לדעת שבבדיקת ראיה רגילה לא מוצאים את הבעיה הנ"ל אלא רק בבדיקה אצל רופא עיניים ולבקש בדיקת "מיקוד ראיה".

כמובן שישנם עוד אפשרויות של בדיקות שכדאי לבצע ועוד אפשרויות לבעיות אחרות שיכולות להיות אך רק נתנו דוגמא לבעיות שיכולות להיותלילדנו כשהמורה/הרב כבר נתנו לנו אבחון שזה חוסר במוטיבציה, עצלות וכד'. אנו ההורים חייבים להיות לשון המאזניים בכל הקשור לילדנו, להתייעץ ,לאבחן עד שנמצא את הבעיה האמתית  מבלי להיות משוחדים מהאבחון של הצוות החינוכי, שאין אנו מזלזלים בו, ח"ו, אלא אנו מבינים שלהם יש לפחות 20 ילדים בכיתה ולנו יש רק מאיר אחד.  כיצד להגיב לרב, מה לומר לילד ועוד רעיונות לטיפול בשבוע הבא.

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 64 תגובות

בעיות כתיבה 3

בס"ד

 

 הבית שלך - מערכת החינוך וילדנו 3 - בעיות כתיבה המשך

 

בשיחה הקודמת דברנו על האפשרויות  שיכולות לגרום לכך שילד לא כותב/מעתיק מהלוח,

אפשרויות נוספות שכדאי לבדוק:

ישנם ילדים שיש להם בעיות מוטוריות הנגרמות מבעיות רפואיות כמו טונוס שרירים נמוך וכד' במקרה של חשד כזה כדאי לפנות למרפא בעיסוק שתעשה אבחון ואם יהיה צורך כדאי לתת לילד סדרה של רפוי בעיסוק כדי לשפר את המוטוריקה שלו. (בגלאים הקטנים זה נעשה ע"ח הקופה)

כדאי גם לבדוק את צורת הישיבה של הילד בזמן הכתיבה, הרצוי, שהילד יושב על כסא שמאפשר לו לשבת כשהרגליים בזוית 90 מעלות לרצפה ושולחן שמאפשר לשבת זקוף מבלי לשכב על השולחן כדי לכתוב, כסאושולחן שלא מותאמים  בגובה לא יאפשרו זאת לילד ועקב כך ישיבה ממושכת תעייף וכשהילד יתבקש לכתוב הוא יתאמץ רק כדי להגיע לתנוחה שמאפשרת כתיבה ,זה מעייף ולא מאפשר ויכול לגרום לילד סרבול בכתיבה וממלא איטיות וחוסר הספק.

קשר עם המלמד/מורה - כמובן שחלק מהבירורים נצתרך לעשות עם המלמד/המורה כדי לדעת ,אך, כשברור לנו שכל הנתונים אצל הילד מאפשרים העתקה וכתיבה הן רפואית והן סביבתית (עיין בשיחה הקודמת)  זהו השלב לפנות למחנך ולבקש פגישה מסודרת בנושא הכתיבה של הילד, אם יש יועץ לבית הספר או מפקח כדאי שגם הם יהיו שותפים לפגישה זו. צריך לזכור שכתיבה וקריאה הם שני יסודות חשובים בחיי כל אחד מאיתנו ולכן אין לזלזל בנושא חשוב זה, ישנם הורים שאומרים "אז הוא לא כותב כמו שצריך, מה הלחץ, אבל את החומר הנלמד הוא יודע מעולה" זה נכון אבל זו לא נחמה כי הכתיבה היא אחת מכלי הביטוי שלנו ולעיתים היא רק ביטוי לבעיה אחרת שיש לילדנו ולכן, לא נזלזל, נבצע את הבדיקות שהמלצנו ונגיע לפגישה עם כל תוצאות הבדיקה כדי שהדיון יהיה ענייני, נציג בפגישה את כל הבדיקות ועל סמך התוצאות נמשיך בדיון על אפשרויות לקדם את הכתיבה של הילד.

לעיתים להחליף מקום בכיתה, לאפשר לילד להמשיך להעתיק בבית ממחברת של חבר שהשלים את ההעתקה או לתת לילד הנחה בכתיבה במקרה של איטיות ימנעו מהילד תיסכול ויצרו מוטיבציה לכתוב ולהספיק את המטלה המותאמת.

בקשר לילד שלנו, כאשר מקבלים מכתב מהמלמד/מורה כדאי לדבר עם הילד על הכתוב במכתב, לשאול אותו מה דעתו על מה שהמורה כותב להקשיב לו ולתת את הרושם שאנו מאמינים למה שהוא אומר, צריך להזהר לא להגיד לילד משפט כמו "אם המורה אומר כנראה שזה נכון" או "מה המורה שלך לא יודע מה שהוא אומר רק אתה יודע" וכד', משפטים מעין אלו יוצרים אצל הילד ריחוק, לא מאמינים לי, המורה תמיד צודק וזה יכול לגרום לנתק בתקשורת עם ההורים גם המקומות בהם נרצה בעתיד תקשורת.

אם הקשבנו לילד והכנסנו את דבריו לשיקול הדעת שלנו, ניתן לעיתים לשלב את הילד בשיקול הדעת לגבי הבדיקות שאנו רוצים לעשות כדי שגם ישתף פעולה וגם ירגיש שההורים שלי מנסים לטפל בבעיה שלי ולא לטפל בי.

 

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 9 תגובות

לקח הבת יענה

בס"ד

 הבית שלך - לקח בת היענה

מתקרבים אנו אל ימי חג הפסח ובין ההכנות ישנם גם התוכניות של לאן נלך לטייל בחול המועד או היכן יהיו הילדים כשננקה את הבית כך שלא יפריעו. כדי להבין מה אמור להיות השיקול הראשון עוד לפני המחיר, ההנאה, והאפשרות לנקות בשקט את הבית ,נספר את המעשה הבא:

פעם פנו אב ובנו אל החפץ חיים בשאלה: המצב הכלכלי בבית קשה האב עובד קשה ועדיין לא מספיק, הבן החליט לעזוב את הלימודים כדי לעזור לאבא, האב התנגד מאוד, מקומו של בחור זה בבית המדרש! השוק משחית, שפתו ירודה, הוויתו גשמית, מכבה כל זיק של קדושה ומחדיר טומאה!

הבן אומר לאביו, אני רואה שאתה ירא ושלם ולא הושפעת.

החליטו לגשת שניהם אל החפץ חיים שביקר בעירם, אמר החפץ חיים לבחור: התורה אסרה עלינו את העופות הטמאים, למה התורה אסרה את בת היענה ולא אמרה את היענה עצמה? התשובה ידועה – היען אוכל אבנים וזכוכית, קבתו כברזל ובשרו כסוליה לא ניתן לאכילה ואין צורך לאוסרו. אבל אפרוחו, בשרו עדיין רך, ואותו אסרה התורה באכילה. (בעלי התוספות, חזקוני)

והנה מצינו שירמיהו הנביא קונן, "איך היתה בת עמי לאכזר כיענים במדבר" במה מתבטאת אכזריותו של היען לאפרוחיו? והענין, שהאפרוחים באים ומבקשים מזון, והאם נותנת להם מעדן – בעיניה, שבר זכוכית מחודד ומשונן. ואינה מבינה שמה שמתאים לושט ולקבה הקשים שלה מהוה ייסורים עד מות לאפרוחיה.

מבין אתה, בני, סיים החפץ חיים, אביך מבוגר ומחושל, מחוסן נגד אוירת השוק ומתמודד בהצלחה מול השפעתו. אבל אתה עודך צעיר ורך, אינך יכול להשוות עצמך אליו ולימדוד עצמך לנגדו. עליך להמשיך לשהות באהלי תורה ובקרב בני תורה.

הדברים אמורים להורים שאומדים עצמם שיכולים לשהות במקום פלוני או לצפות במופע פלוני ולא יושפעו לרעה, וה' יודע אמת. אולי מלאכים הם. אולי יכולים הם לטייל במקום פלוני ולבלות במקומות בלוי ומחוסנים הם דים, יגרסו זכוכית כאות נפשם. אם מעדן הם עבורם, יבוסם להם. אך מה רוצים הם מילדיהם, איך מהמרים הם על זוך נשמותיהם, איך הם לוקחים אותם עימם?

 

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 15 תגובות

 הבית שלך - תחפושות פורים

..בימי הפורים הקרבים ובאים אנו מכירים את המנהג להתחפש, לרוב מקובל שרק ילדים מתחפשים והגדולים זה כבר לא בשבליהם.

?מה מטרת התחפושת

התחפושת באה בעצם לכסות על מציאות- מציאות חיצונית, כשאני מחופש בעצם לא רואים מי אני באמת, אלא למי אני מחופש ולעיתים אם אני יודע ?להתחפש כל כך טוב אז אפי' קשה לנחש מי מסתתר מתחת למסכה

בחינוך- התחפושת היא כלי שמשתמשים בו ולאו דוקא בפורים-

הילדים- ישנם מקרים בהם הילד (וגם אנחנו המבוגרים) כל כך רוצה להיות מוצלח כמו אחיו, יפה כמו החבר, וחברמן כמו השכן ולכן הוא מתחיל להתחפש לאח או לחבר או לשכן או לשלשתם ביחד וההתנהגות שלו והלבוש שלו משתנים בהתאם למי שהוא רוצה להיות דומה, גם אם זה סותר את האמת של מי שהוא. ילד שמתרגל להיות משהו אחר לעולם לא יהיה עקבי ולא יהיה צפוי כי הוא יכול להחליף דמות שאליה הוא מתחפש כל יום- כמובן שדבר זה הוא שלילי כיוון שהדבר הראשון שכל אחד מאתנו נדרש הוא להיות הוא עצמו עם מה שה' חנן אותו ואם יש לו שאיפות להשתנות אז הדבר צריך להתבצע כשינוי במהות או בתכונה וכד' ולא בתחפושת שבעצם לא משנה כלים אלו אלא רק מכסה על האמת. ילד שמתרגל להתחפש יסבול מחוסר יציבות, מדכאון, מחוסר סיפוק- כי כל היום מענין אותו מה שיש לשני והרצון להדמות לו ולעולם הוא לא יהיה מרוצה מעצמו, ילד שמתרגל להתחפש משקר קודם כל את עצמו ולעיתים גם את הסביבה ובחברה יש לזה שמות כמו- צביעות, העמדת פנים וכד'.

עצה- אם זהיתם בילדכם תכונה זו, יש לתת לילד כלים ולשוחח איתו על כך שקודם כל אם אני רוצה להיות כמו האחר אני צריך לבדוק שאני מסוגל להשתנות ולהיות כמו האחר ואם לא התחפושת לא תועיל לי כי לא כל יום פורים...

ההורים- לעיתים נדרשים להשתמש בתחפושת ככלי שמאפשר להם לתת לילד את ההרגשה של הרצוי, המוצלח, היפה והטוב גם כשאנחנו לא באמת חושבים כך, אנו מוצאים את עצמנו הרבה פעמים מגיבים לא כפי שאנחנו מרגישים כדי לא לאכזב את הילד, כדי לא להפלות את הילד, כדי לפתח אצלו מוטיבציה וכד' ובעצם באותו רגע גם אם זה לא מה שאנו. כתוב "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות"- לעיתים גם ללא הציווי היינו מקבלים בסבר פנים יפות ולעיתים רק בגלל הציווי אנחנו מתחפשים ומקבלים בסבר פנים יפות.

לסיכום: התחפושת היא כלי שעיתים עוזר לנו להתמודד עם המציאות ולעתים עוזר לנו לברוח מהמציאות אנו צריכים לדעת להשתמש בה רק כשצריך, במינון הנכון ולנסות לאתר את ילדנו שמשתמשים בה ולעזור להם לחפש את האמת שבהם ולא להתחפש לאמת אחרת.

!פורים שמח

התחפושות

בימי הפורים הקרבים ובאים אנו מכירים את המנהג להתחפש, לרוב מקובל שרק ילדים מתחפשים והגדולים זה כבר לא בשבליהם...

מה מטרת התחפושת?

התחפושת באה בעצם לכסות על מציאות- מציאות חיצונית, כשאני מחופש בעצם לא רואים מי אני באמת, אלא למי אני מחופש ולעיתים אם אני יודע להתחפש כל כך טוב אז אפי' קשה לנחש מי מסתתר מתחת למסכה?

בחינוך- התחפושת היא כלי שמשתמשים בו ולאו דוקא בפורים-

הילדים- ישנם מקרים בהם הילד (וגם אנחנו המבוגרים) כל כך רוצה להיות מוצלח כמו אחיו, יפה כמו החבר, וחברמן כמו השכן ולכן הוא מתחיל להתחפש לאח או לחבר או לשכן או לשלשתם ביחד וההתנהגות שלו והלבוש שלו משתנים בהתאם למי שהוא רוצה להיות דומה, גם אם זה סותר את האמת של מי שהוא. ילד שמתרגל להיות משהו אחר לעולם לא יהיה עקבי ולא יהיה צפוי כי הוא יכול להחליף דמות שאליה הוא מתחפש כל יום- כמובן שדבר זה הוא שלילי כיוון שהדבר הראשון שכל אחד מאתנו נדרש הוא להיות הוא עצמו עם מה שה' חנן אותו ואם יש לו שאיפות להשתנות אז הדבר צריך להתבצע כשינוי במהות או בתכונה וכד' ולא בתחפושת שבעצם לא משנה כלים אלו אלא רק מכסה על האמת. ילד שמתרגל להתחפש יסבול מחוסר יציבות, מדכאון, מחוסר סיפוק- כי כל היום מענין אותו מה שיש לשני והרצון להדמות לו ולעולם הוא לא יהיה מרוצה מעצמו, ילד שמתרגל להתחפש משקר קודם כל את עצמו ולעיתים גם את הסביבה ובחברה יש לזה שמות כמו- צביעות, העמדת פנים וכד'.

עצה- אם זהיתם בילדכם תכונה זו, יש לתת לילד כלים ולשוחח איתו על כך שקודם כל אם אני רוצה להיות כמו האחר אני צריך לבדוק שאני מסוגל להשתנות ולהיות כמו האחר ואם לא התחפושת לא תועיל לי כי לא כל יום פורים...

ההורים- לעיתים נדרשים להשתמש בתחפושת ככלי שמאפשר להם לתת לילד את ההרגשה של הרצוי, המוצלח, היפה והטוב גם כשאנחנו לא באמת חושבים כך, אנו מוצאים את עצמנו הרבה פעמים מגיבים לא כפי שאנחנו מרגישים כדי לא לאכזב את הילד, כדי לא להפלות את הילד, כדי לפתח אצלו מוטיבציה וכד' ובעצם באותו רגע גם אם זה לא מה שאנו. כתוב "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות"- לעיתים גם ללא הציווי היינו מקבלים בסבר פנים יפות ולעיתים רק בגלל הציווי אנחנו מתחפשים ומקבלים בסבר פנים יפות.

לסיכום: התחפושת היא כלי שעיתים עוזר לנו להתמודד עם המציאות ולעתים עוזר לנו לברוח מהמציאות אנו צריכים לדעת להשתמש בה רק כשצריך, במינון הנכון ולנסות לאתר את ילדנו שמשתמשים בה ולעזור להם לחפש את האמת שבהם ולא להתחפש לאמת אחרת.

פורים שמח!

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 180 תגובות

עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי

 הבית שלך - עד דלא ידע בן ארור המן לברוך מרדכי 

ידועים הם דברי רבא במסכת מגילה (ז) "מחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"- וכן פסק מרן בשו"ע (בא"וח סימן תרצה סעיף ב') זאת אומרת שעל כל יהודי ישנה מצווה לשתות ולהתבשם עד שאינו מבחין בין ארור המן לברוך מורדכי כלומר צריך כביכול לומר על המן שהוא ברוך ועל מורדכי שהוא ארור (ח"ו)  והדברים צריכים ביאור.

הגמרא במסכת ברכות אומרת שחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, ואם כן מן הראוי שיהיה לשתי הברכות את אותו הנוסח אלא שעל הטובה מברכים "הטוב והמטיב" ועל הרעה – "דיין האמת"- לא עלינו – ומדוע? משום שיש הבדל בין האמונה של האדם לבין מה שהוא רואה בצורה שטחית בעיניו הגשמיות אבל באמת "כל דעביד רחמנא לטב עביד" ובאמת אומרת הגמרא בפסחים שלעתיד לבוא לא יהיו 2 נוסחאות של ברכות אלא רק נוסח אחד- "הטוב והמטיב" שאז נגיע לדרגה שאת מה שאנו מאמינים אנחנו גם נראה בחוש.

ולעניננו – הגמרא במ' מגילה (יד') אומרת "גדולה הסרת טבעת יותר מ- 48 נביאים ו-7 נביאות שנתנבאו להן לישראל שכולן לא החזירום למוטב ואילו הסרת הטבעת החזירתן למוטב"- מה שלא הצליחו הנביאים לעשות – להחזיר את עם ישראל בתשובה הצליחה לעשות הסרת הטבעת של אחשורוש שנתנה להמן, המן עם כל הרשעות שלו על הגזרות שלו הביא אותנו להתעלות באמונה יותר ממעמד הר סיני- חיבת הנס גרמה לנו לקבל באהבה את שקבלנו מיראה וכפיה במעמד הר סיני – את התורה הקדושה.

בפורים כל אחד מצווה להתבשם כדי להשים את השכל בצד ולהגיע להכרה בתת מודע שגם המן הוא בגדר ברוך וגם עליו לכאורה צריך לברך "הטוב והמטיב"

ומה לגבי ארור מרדכי (ח"ו)

במהלך השנה אנחנו הולכים להשתטח על קברות צדיקים, הולכים לבקש ברכה מרבנים גדולים משום שאנו מרגישים שאין אנחנו ראוים לבקש על עצמנו והרי הצדיק גוזר והקב"ה מקיים.

בפורים לא צריך את הצדיקים- הקב"ה מקשיב לתפלה של כל יהודי ויהודי באשר הוא, ידועים הם דברי המהר"ל דכל פעם שמוזכר "מלך" במגילה הכונה להקב"ה- מלכו של עולם ויאמר המלך (ה') לאסתר (כנסת ישראל) מה בקשתך? עד חצי המלכות ותעש- אמר הקב"ה ביום זה אנחנו לא צריכים מתווכים,  תדבר אלי- רק תבקש ואני אגשים את בקשתך! וכך גם מפרשים חז"ל את ההלכה באבות בהלכות פורים "שכל הפושט יד נותנים לו"- שהכונה ששערי שמים פתוחים וגדולה מעלת היום שהיא עת רצון גדולה וזה הפרוש שכל הפושט ידו- הינו בתפילה כלפי מעלה- נותנים לו! גדול כח התפילה ביום זה.

ולסיום נביא את דברי המגן אברהם שאמר שארור המן לברוך מרדכי ששניהם בגימטריה 500 כלפי חוץ נראים שונים אבל בפנימיותם שניהם שווים לטובה.

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 22 תגובות

הורים לילדים מתבגרים

הבית שלך הורים לילדים מתבגרים

ש. אם אפשר לקבל כלים להתמודדות עם הילד המתבגר.

ת. ילד מתבגר הוא נושא מורכב וארוך, כיוון שככל שילד מתבגר הוא נושא בפני עצמו, ההרכב המשפחתי והחברתי הוא מרכיב חשוב בהתמודדות עם הילד, אנו ננסה לתת קצת כלים ועצות להתמודדות כללית:

א. עלנו לזכור שספרי החינוך מדברים על כך שילד עד גיל 12 מה שחשוב לו זה הבית, ההורים, המשפחה, ילד מגיל 12 עד 17 החברה אצלו היא מרכז החיים ולכן בעיקר מה שיעניין אותו זה מה מיקומו בחברה, מה אומרים החברים על בגדיו, תספורתו וכד', ואנו ההורים אם יצרנו קשרים טובים בילדותו נזכה שגם דעתנו תשמע ותכנס לשקול הדעת שלו ואם לא זכינו ליצור קשרים כאלו בילדותו עלנו לדעת שכל מה שנאמר יחשב כהמלצה בלבד.

ב. טיפוס הילד המתבגר – ילד בגיל הבגרות כשמו כן הוא – מצד אחד חשיבה של ילד, דפוסי התנהגות של ילד, מצד שני בוגר בגוף, בכוח, במראה החיצוני, עם הזמן בגיל 14 בערך מתחילה לחלחל לראש הבגרות ואז יגיע השלב שבו הילד – הבחור שלנו ירגיש שהוא כבר גדול ויודע הכל ולא צריך לאמר לו כל דבר, יחלו הויכוחים בבית ולא כל מה שהיה ברור ומובן מאליו עד היום ימשיך להיות כך, ולעיתים אף נופתע מגילוי העצמאות והדעתנות של ילדנו.

ג. מצבי הרוח המשתנים הם אחד המאפיינים של גיל זה ולא תמיד ידע ילדינו להגדיר למה היום הוא עצבני או מצוברח, אנו נזדקק להרבה סבלנות וליותר סובלנות כדי לעבור תקופה זו מבלי להתווכח כל יום עם הילד העצבני או חסר הסבלנות וכד'.

עצות להורים:

  1. שלב התפתחות זה מצריך מאתנו ההורים חשיבה רבה לפני התגובה ובמיוחד בתיכנון שלב התפתחות זה של ילדינו.
  2. כלל ראשון – פתחו מכובדות לילד המתבגר, תנו לו את המקום בבית בין אחיו האחרים כילד בוגר, זה יעזור לו ובעיקר לכם ההורים לפתח אצלו אחריות ובגרות נפשית ולא רק גופנית. 
  3. חשוב מאוד לפתח ערוץ תקשורת פתוח (לפחות עם אחד ההורים) שהילד יוכל להתייעץ, לספר דברים בגלוי, לבקש את מה שצריך (כסף, בגד, וכד') בפשטות ולהסביר לעיתים גם את הצורך (למה כל כך הרבה כסף?), ערוץ זה יאפשר לנו לפתח ביקורת על מה שקורה עם ילדנו, אם הוא לא נסחף אחר החברה הכל כך חשובה והאם אינו עושה מעשים שאינם מתאימים לחינוך, להשקפה וכד' ובלבד להיות בחברה.
  4. מצבי רוח – חשוב לעקוב אחריהם כדי לראות שהילד לא שוקע ח"ו בדיכאון, במרמור ברמה שמצריכה טיפול,
  5. גבולות – צריך לחשוב מה הגבולות שאנו רוצים שיהיו לילדנו הגדול – כמובן שהם יהיו שונים מגיל הילדות וכדאי שגבולות אלו יהיו על ידי חשיבה בין בני הזוג והבהרתם לילד בשיחה נעימה, כמובן שבכל גיל נצטרך להציב גבולות חדשים רחוקים יותר ופתוחים יותר, נזכור שבין גיל 12 ל 17 זה חמש שנים כשכל שנה הילד בעצם לא רק גדל בשנה, אלא הוא הופך לנער, בחור, גבר כשלכל שלב יש את הדרישות והמוסכמות שלו, אם נעשה זאת בזמן ובצורה ברורה נחסוך הרבה ויכוחים כמו על דמי כיס, שעת שינה, סידור החדר וכד'.
  6. חברה – נצטרך לדעת לגשר בין הדרישות שלנו כהורים לבין דרישות החברה – לבוש – מצד אחד שלא יחרוג מהלבוש הסטנדרטי של הציבור שלנו ומצד שני שהחברה לא תלעג עליו, מקומות בילוי, תספורת, טלפון נייד וכד'.

נזכור שבגיל הזה הנדרש מאתנו הוא לשחרר את החבל מצד אחד ולהשאיר אותו צמוד אלינו כמה שניתן...

 

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 25 תגובות

נוער נושר

 

  הבית שלך - כיצד לזכות בבנים תלמידי חכמים

במאמרים הבאים נכתוב אודות  אחת הבעיות הקשות של דורנו, הנוער שעזב את הדרך ובחר לו בדרך משלו, אני נזהר מלהזכיר את הכינויים המצויים כיום לנוער זה, כי אני לא מסכים לכינויים אלו וגם כשנזכיר אותם נתייחס למשמעותם ולבעייתם ועוד חזון למועד.

בשיחה היום נלמד מהמקורות שלנו את הדרך החיובית והיסודית כל כך לפי רבותנו לזכות בבנים תלמידי חכמים.

הגמרא במסכת ערובין (מג:) אומרת: הרוצה לידע גבהו של דקל – כיצד יעשה? ימדוד קודם כל את קומתו של עצמו ואת צלו של עצמו וכך יראה מה היחס בין הצל לבין הקומה האמתית. וכך למשל, כשהשמש נוטה למערב, הצל המוטל מזרחה ארוך יותר מהאדם, וכאשר קומת האדם מטר ושבעים סנטימטר ומידת הצל שלוש מטר וארבעים סנטימטרים, הוי אומר שמידת הצל כפולה ממידת המציאות. ואם כן אם מידת צלו של הדקל נמשך לאורך כעשרים מטרים, נמצא שגבהו של הדקל עשרה מטרים.

ושואל על כך רבנו יוסף חיים זצ"ל, וכי לצורך הדברים הללו ערך רב אשי את הש"ס – כדי שנדע למדוד גבהו של דקל?

אלא, משיב רבנו יוסף חיים, אין הכונה בדברי הגמרא הללו לגבהו של דקל כפשוטו, אלא הכונה היא לצדיק, והקשר בין הדברים הוא פשוט ומובן, שהרי נאמר "צדיק כתמר יפרח".

ולמה צריכים אנו לדעת למדוד את גדולתם של צדיקים? מפני שבאים אנשים ואומרים: האם הרב הזה צדיק בכלל? וכי זה נחשב לגדול הדור? הלא זכורים לנו גדולי הדור הקודם, הם באמת היו גדולים וצדיקים, ואילו אלה של היום...

לסוג הטענה הזאת מתיחסים דברי הגמרא, וכך עונים להם: הרוצה למדוד גבהו של דקל, כלומר גובהו של צדיק, שלא ישווה אותו לרבי פינחס בן יאיר ולענקי הדורות הקודמים, אלא ימדוד קודם כל את קומת עצמו, הוי אומר את המעשים הטובים שלך, ובאופן יחסי אליך תמדוד גם את הצדיק, ואז באמת תראה עד כמה הוא גדול באמת!(ומתוק האור)

דברים אלו הם היסודות הראשוניים והעמוקים אותם אנו צריכים להציב בביתנו ולהשמיע לילדנו, אין לדבר ולבקר רבנים, מעשיהם ותורתם! בין אם זה המלמד בכיתה, רב בית הכנסת, רב השכונה ועד לרבני הדור. מי שמדבר בבית על רבנים ונותן להם "ציונים" שידע שהוא אומר לילדיו: יש לנו את הזכות והכלים למדוד תלמידי חכמים ולבקר את מעשיהם. וכמובן שהילד יבחר לעצמו את המקום והזמן, את הרב בישיבה או המורה בכיתה (ולבסוף גם את הוריו) שאותו ואת מעשיו הוא יחליט לבקר, ומכאן הדרך קצרה אל האיבוד העצמי לכל ערכי היהדות המבוססים על (דברים פרק יז ) "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" וכדברי רש"י

"אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל"

ונסיים בדברי הגמרא בשבת (כג: ) " אמר רבא ,דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן" ולפי פירוש רש"י הואיל והוא אוהב תלמידי חכמים כאב האוהב את בנו, לכן שכרו מידה כנגד מידה שיהיו בניו תלמידי חכמים. יהי רצון שנזכה, אמן!

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 2011 תגובות

נוער נושר 2

 הבית שלך - גיל הנעורים

ילדנו ב"ה גדלים ומגיעים לגילאי 12 ומעלה ואז פתאום מתחילים בעיות שלא הכרנו בילדותם, בדמות - דעתנות, עקשנות, חוצפה, התעלמות מדברי ההורים, ויכוחים עם ההורים או האחים, לעיתים גם אי רצון ללכת לבית נספר או להפך להיות עם החברים כל היום ואי רצון להיות בבית ועוד כל מיני תופעות והתנהגויות שלא ברורים לנו מהיכן הגיעו לילד הקטן והשקט שלנו.

כן, לגיל זה קוראים "גיל הבגרות" שזכה כבר להרבה כינויים שבד"כ לא מחמיאים לגיל זה.

הפלא הוא שהיינו חושבים שאולי הפוך, אם עד עכשיו היה לנו ילד קטן שצריך ללמד אותו כל דבר ולדאוג לכל צרכיו, כעת בגיל הבגרות כשהילד מתבגר אנו מרגישים שההתנהגות שלו לא תואמת ילד בוגר, מבין, אחראי, שיודע איך להתנהג וכיצד לדבר עם הסובבים אותו.

בואו וננסה קצת להבין מה עובר בראשו של ילד מתבגר ואולי ננסה גם בהמשך להבין מה עובר עלינו ההורים . הילד שלנו שמתחיל להבין כי הוא כבר גדול כי הוא הגיע לגיל שנחשב גדול, כי הוא לומד כבר בכיתה ז' או ח' ולא בכיתות הנמוכות, כי הגוף שלו משתנה ומתחיל להראות כמו הגדולים, כל אלו נותנים לו את התחושה הכל כך אהובה על ילדים של "אני גדול"! ואם כך אני צריך להתנהג כמו גדול. לעיתים גם אנו אומרים לילד "אתה כבר לא ילד קטן" וכד' ומגביהים את ההרגשה של אני גדול.

במציאות – לעיתים הסימנים החיצוניים והגיל מייצגים ילד גדול, אבל בנפשו, שכלו, התנהגותו והרגליו הוא עדיין אותו ילד שעושה "מעשה קטנים" או חושב בצורת חשיבה של קטנים, מה שיוצר את הניגוד בין המצופה מהנער הבוגר בגלל מראהו וגילו למעשיו הילדותיים שגוררים הערות והשמצות על התנהגותו הלא מותאמת. מצד שני הילד המתבגר שלנו מבקש לקבל מעמד של גדול בהתנהלות שלו, הוא רוצה כבר להחליט לגבי רוב הדברים הקשורים אליו או אל עתידו, כיון שהוא כבר גדול והוא יודע מה הוא רוצה ( כך הוא בטוח) ולא יגידו לו מה לעשות!, וכל ניסיון התערבות בהחלטות הנוגעות ללבוש, לתספורת, לשעת השינה וכו' הופכות לוויכוח מתיש ומייגע שיכול לעיתים אף להיות מתסכל לשני הצדדים.

איך מתמודדים או יותר נכון איך מונעים עד כמה שאפשר את החיכוך הלא נעים הנ"ל.

קודם כל נתחיל בנו ההורים, אנו צריכים לעשות שינוי חשיבתי לגבי המעמד של בננו מילד לנער בוגר. המשמעות היא להפסיק להחליט עבורו ויותר לעבור להמלצות או התייעצויות לגבי כל מה שקשור אליו ישירות, זה יתן לו חשיבות, זה יתן לו הרגשה שהוא שותף להחלטות בכל הקשור אליו, זה יאפשר לנו לתת לו כלים בקבלת החלטות כשנשב ונדון אתו במקרים שונים בהם אנו נדרשים לקבל החלטה, נסביר לו את המשמעות בלקיחת החלטה בחיים שיש לה לעיתים השפעה מרחיקה לכת שקשורה בעתידו, נלמד אותו על החשיבות והדרך בלשתף ולהתייעץ לפני שמקבלים החלטה ונלמד אותו כיצד מקבלים החלטה ואלו שיקולים מפעילים ואיזה משקל נותנים לכל אחד מהמרכיבים לפני קבלת ההחלטה ולבסוף גם נלמד אותו לקחת אחריות על התוצאה של ההחלטה שקיבלתי. כל זאת אפשר להרוויח אם רק נשנה גישה שלעיתים קשה לנו, לפחות בילד התבגר הראשון בבית, "מה אני כבר לא מחליט יותר", כאילו שהמקום שלי כהורה נפגע, אבל בדיוק הפוך זהו השלב החשוב בחייו של בנך בו אתה מלמד אותו להתנהל ולהתמודד עם החיים האמתיים בהם ההורים כבר לא יהיו המחליטים והמגנים עליך בכל עת, אלא מעתה ההורים יהיו היועצים, התומכים, המעודדים ואילו אתה יוצא לדרך חיים עצמאית ואחראית. זהו השלב אליו אנו מחנכים בגיל הבגרות, ככל שנבין זאת מוקדם ונשדר זאת לילדנו אנו נמנע ויכוחים וחיכוכים מיותרים, אנו נשמור על המקום המכובד שלנו בעיני הילד כהורים מבינים שכדאי להתייעץ איתם ולשמוע מהם דעה גם כשאני כבר גדול.

  

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 342 תגובות

נוער נושר 3

  בס"ד

 הבית שלך - גיל הנעורים המשך

בספרי החינוך מובא שילד עד גיל 12 מרכז חייו זהו הבית וההורים, מגיל 12 ומעלה ישנו שילוב בין החברה ובין הבית כשהגורם לאחוזי החשיבות של ההורים והבית נובע בעיקר מהקשר שיש לילד עם הוריו בילדות והאווירה בבית. ככל שהקשר שלנו עם ילדנו יהיה חם, אוהב, חברי, מאפשר – ילדנו ירצו לשמור ולהנות מקשר זה גם בגיל הבגרות, ככל שבבית תהיה אווירה נעימה, ומשרה ביטחון הילד ירצה להיות גם בבית. לעומת זאת המקום של הילד בחברה מקבל פתאום חשיבות ומעסיק לא מעט את הראש בגיל זה. ולכן צריך לעקוב כאשר יש מצבי רוח (שבין כה הם משתנים הרבה בגיל הזה במיוחד אצל בנות), לנסות לשוחח עם הילד על מה שקורה אתו בבית הספר ולאו דווקא בלימודים, לעיתים הם צריכים הכוונה או יעוץ לגבי עם מי להתחבר ואיך לקנות חבר, לראות שהילד שלנו לא "מאבד" את אישיותו ורצונותיו האמתיים רק כדי להיות מקובל בחברה, ולתת פרופורציה בין הזמן המוקדש לחברים ולבין הזמן שצריכים ללמוד , להכין שעורי בית, להיות בבית, בשולחן השבת וכד'.

בגיל זה אנו נשמע הרבה פעמים דרישות לקניית פריט מסוים וכשנבדוק נמצא שהסיבה לכך היא - כי מישהו בכיתה קנה ולכן גם הוא רוצה. (אצל בנות זה מופיע הרבה יותר כי אצלהן גם המקום של המראה והיופי מקבל חשיבות יותר מהבנים)

במקום זה אנו נדרשים להרבה שיקולי דעת:

  1. האם פריט זה מקובל במגזר שלנו.(טלפון נייד, נגן, נעליים בצבעים שונים וכד') עלינו לזכור שבגיל זה ישנו נסיון של פריצת גבולות ואנו נדרשים להרבה יותר ערנות לכך כי כל פרצה תזמיקנה ולכן גם הוא רוצה. ואיך לקנון את הפרצה הבאה אלא שרק מימדיה יהיו גדולים יותר...
  2. האם באמת יש צורך בפריט זה והאם יש לנו אפשרות כלכלית לרכוש אותו או שהילד רוצה רק בגלל שלחבר יש והוא אישית לא צריך ו/או אין לנו אפשרות כלכלית לרכוש אותו.
  3. מה המשמעות של אי רכישת הפריט גם אם הילד לא כל כך צריך אותו – אולי זה יפגע במעמדו החברתי, אולי זה יוצר רצף של תשובות שליליות מצד ההורים וזה יכול לגרום לילד לדכדוך. (השיקולים הנ"ל לא באים בחשבון כשהפריט לא תואם את השקפתנו בחינוך ובודאי כשאינו תואם את ההלכה)
  4. חשוב גם לדעת איך להציג ולשתף את הילד בשיקול דעת שלנו כדי שלא ניצור מירמור.
  5. לזכור שיש עוד אחים בבית שרואים ולומדים מה ניתן לקבל ובאלו דרכים, יהיה קשה להגיד "לא" לאחד הילדים במקום בו אמרנו "כן" לאחיו הגדול ולכן השיקול דעת צריך להיות גם אם לא "פתחנו פתח" שיהיה קשה לסוגרו בפני האחרים.  

 

בגיל 17 הילד הבוגר שלנו כבר כמעט ואין לבית מקום בשיקול הדעת ואת מרכז חייו תופסים הוא וסביבתו, ולכן אנו חייבים לנצל שנים אלו כדי לעצב ולייצב את דעותיו, שיקול הדעת שלו ורצונותיו ככלי שרת לכל החיים.

 

לכתבה המלאה

פורום חינוך ילדים 81 תגובות

נהנית מהאפליקציה? נא שתפי את חברותייך...

וואטסאפ